בן שחר נ' סופרבוס הסעים ותיור בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים בסך של 5,750 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות שנגרמו לתובע בשל כך ששני אוטובוסים של הנתבעת לא עצרו בתחנה שבה חיכה התובע ביום 24/8/12 (אוטובוס בקו 451 שעבר בשעה 10:25 ואוטובוס בקו 461 שעבר בשעה 10:42). זאת, אף שלטענתו של התובע, היו מקומות ישיבה והתובע סימן לאוטובוסים לעצור. מדובר ביום קיץ חם והתובע מיהר לטיפול רפואי באסף הרופא. התובע נאלץ לקחת מונית למחוז חפצו, הוא איחר לטיפול ונגרמה לו עוגמת נפש רבה.

באותו מועד התקשר התובע לנתבעת והתלונן על האירוע ואף שלח פניה בכתב, בפקס מיום 24/8/12. הנתבע השיבה על פניה זו במכתב מיום 13/9/12, כי הנהגים זומנו לבירור ולטענתם, כאשר חלפו על פני התחנה לא הבחינו בנוסע שממתין.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי נפלה טעות במכתבה הנ"ל וכי הטעם הנכון לכך שלא עצרו הוא עומס באוטובוסים, מחמת שאסור לאסוף יותר מ- 10 נוסעים בעמידה. עוד טוענת הנתבעת, כי ניתן לראות מנתוני האוטובוסים, כי האטו את נסיעתם לקראת התחנה, אך לאחר שהבינו כי אין נוסעים שרוצים לרדת לא עצרו, כי לא היה מקום להעלות נוספים נוספים. צורף תדפיס מחשב של פנית הציבור, שממנו עולה לכאורה, כי נהג אחד ציין שלא עצר בגלל עומס. ביחס לנהג השני, אין התייחסות. הוצג בפני בדיון, באמצעות הטלפון הנייד של נציג הנתבע, מכתב של פניות הציבור שמסביר כי המכתב לתובע מיום 13/9/12 בטעות יסודו ולמעשה, נמסרו שם פרטים שעלו בברור של תלונה אחרת.

מטעם הנתבעת התייצב סמנכ"ל הכספים שלה. לנציג הנתבעת אין כל ידיעה ממשית ואישית ביחס לבירורים שנעשו עם הנהגים. הבירורים נעשו מול עובדת אחרת של הנתבעת, גב' אלגבסי, שלא התייצבה להעיד (הגב' עובדת אצל הנתבעת, לפחות נכון ליום מכתב מנובמבר 2013 שנערך לאחר הגשת תביעה זו). הנתבעת אף לא זימנה לעדות את הנהגים עצמם. לטענת הנציג, הם אינם עובדים עוד בשירותיה. טענות אלה אינן מניחות את הדעת. לא הומצא בדל של ראיה להוכיח כי הנתבעת ניסתה לאתר את הנהגים. מדובר במי שהיו עובדיה עד לפני זמן לא רב. גם אם חל שינוי בכתובת או בטלפון שלהם, סביר להניח שיש בידי הנתבעת מספיק נתונים על מנת לאתרם. יתר על כן, אף שהתקבלה תלונת התובע בזמן אמת, הבירור שנערך עם הנהגים אינו מניח את הדעת ולכל הפחות, לא תועד כראוי ע"י הנתבעת.

בנסיבות כאמור, יש לזקוף את אי-העדם העדים הרלבנטיים ואת התיעוד הקלוקל והחסר שערכה, לרעת הנתבעת. אי העדת העדים הרלבנטיים מחזקת את גרסת התובע, שהייתה נאמנה עליי ולא נסתרה.

אני מקבלת, אפוא, את גרסת התובע וקובעת, כי שני האוטובוסים של הנתבעת לא עצרו בתחנה שבה חיכה התובע, וללא סיבה מוצדקת לפי הדין.

התובע תבע פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו וכן החזר הוצאות בסך של 750 ₪ בגין כך שהסתייע בעו"ד לעריכת התביעה.

אני דוחה את תביעה לפיצוי בגין הוצאות עריכת התביעה באמצעות עו"ד. מדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות. זהו הליך זול ויעיל שזמין לציבור הרחב וייצוג בו ע"י עו"ד אסור, למעט אם הותר במפורש לפי בקשה ספציפית. אמנם אין איסור להסתייע בעו"ד לעריכת התביעה, אך אין מקום להכביר הוצאות ניהול ההליך בפניה לעורכי דין על מנת שיערכו את כתבי התביעה, תוך השתת ההוצאות על הנתבע.

אשר לפסיקת פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע - שוכנעתי שנגרמה לתובע עוגמת נפש כתוצאה מההתרחשות המתוארת. יחד עם זאת, אני סבורה כי הפיצוי שנתבע בגין עוגמת נפש גבוה מההולם את הנסיבות, ואני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, על סך של 1,800 ש"ח.

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות אגרה בסך של 58 ₪ בתוספת הוצאות ניהול ההליך בסך של 400 ₪.

התשלומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 ימים מהמסירה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק דין זה ועד לתשלום המלא בפועל.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי-מחוז מרכז, ניתן להגיש בתוך 15 ימים מהמסירה.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתן היום, י' אדר תשע"ד, 10 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.